ניסיון חקיקה כנגד דתות חדשות ודתות מיעוט זוכה להתנגדות תקיפה במועצה האירופית – ניצחון היסטורי לחופש הדת באירופה
ב-10 באפריל, 2014, הצביעה האסיפה הפרלמנטרית של האיחוד האירופי (Parliamentary Assembly of the Council of Europe – PACE) כנגד ניסיון חקיקה שהוגש בפניה על-ידי חבר הפרלמנט הצרפתי רודי סאלס. ההצבעה הגורלית זכתה לתיאור כ-"ניצחון משמעותי והגנה על זכויות האדם וחופש הדת, אשר התאפשר בזכות האלפים שקמו ודאגו שישמעו את קולם ברגע הקריטי בו נזקקו להם". נכב גם כי "ההיסטוריונים של חופש הדת באירופה יביטו אחורה אל [ההצבעה] ויכירו בה כדוגמה מצוינת ומתקדמת למניעה של הפרת זכויות אדם."1
להלן סיכום של ההתרחשויות סביב הצעת החוק ודחייתה, בנוסף לסקירה של הרקע האידיאולוגי ושל אלה שעמדו מאחורי הפעולה שהייתה עלולה לגרום לנסיגה משמעותית בתחום הסובלנות הדתית וזכויות המיעוט ב-47 המדינות של האיחוד האירופי.
Rudy Salles
רקע:
ב-7 בספטמבר 2011, חבר המועצה הלאומית הצרפתית רודי סאלס, אשר הינו חבר גם באסיפה הפרלמנטרית של המועצה האירופית (PACE), נבחר כנציג-חוקר מטעם האסיפה הפרלמנטרית לחבר דו"ח על הנושא של "ההגנה על קטינים כנגד השפעה של כתות". נושא זה נדחף כבר זמן רב על-ידי קבוצות נגד "דתות-מיעוט" בצרפת. רודי סאלס עצמו עובד כבר תקופה ארוכה יחד עם ג'ורג' פנק2, חבר במועצה הלאומית הצרפתית והמנהל לשעבר של3“Miviliudes”, סוכנות ממשלתית בצרפת שאחראית לפעול נגד מה שהם מכנים "כתות". כשרודי סאלס מונה לחבר את הדוח לעיל, הוא וג'ורג' פנק יצאו בהכרזה משותפת לעיתון צרפתי (ניס מרטין, ה-22 בנובמבר 2011), בה הם הכריזו על המינוי החדש של סאלס וטענו כי המטרה של המינוי היא ליצור מנגנון אירופי לפיקוח על "כתות", מעין Miviludes ברמה של האיחוד האירופי.
כבר שנים שסוכנויות "נגד כתות" מצרפת דוחפות לביסוסו של מנגנון פיקוח אירופי4, ללא הצלחה, לאור העובדה שלא נמצאו בעיות ממשיות בנושא – לא בצרפת ולא במדינות-חברות אחרות באיחוד האירופי. רוב הממשלות באירופה מודעות לעובדה שהחוק הפלילי מספיק כדי לטפל במקרים המועטים שקשורים לדתות של מיעוט ושיהיה זה חסר ערך להשקיע כספים ואנרגיה לטיפול בסוגיה שאינה מהווה בעיה.
ג'ורג' פנק עצמו היה ראש וועדת חקירה על "ילדים וכתות" מטעם הפרלמנט הצרפתי ב-2006. הוועדה ראיינה עשרות פקידים וסוכנויות בממשלת צרפת בניסיון למצוא בסיס עובדתי לטענותיו של פנק. תוצאת החקירה הייתה תשובה אחידה מכל אחד ממשרדי הממשלה שמספר הדיווחים על פגיעה בילדים שקשורה ב"תנועות כתתיות" זניח ביותר, אם לא אפסי5. ועדת החקירה הייתה כישלון ותוצאותיה לא הצדיקו פעולה כלשהי בנושא, למרות הצהרותיו החוזרות ונשנות (והכוזבות, כפי שהתברר בוועדה) של ג'ורג' פנק על 60,000 ילדים שנמצאים בסכנה ב"כתות", שלא היו מבוססות על שום נתון ראייתי.
כאן המקום לציין כי יציאה בהצהרות מזעזעות על תופעות חברתיות, יחד עם מספרים מנופחים על ההיקף שלהן, היא טכניקה נפוצה ביצירת דעת קהל שלילית כנגד סקטור מסויים בחברה. הצהרות כאלה מתגלות, בדרך כלל, כחסרות בסיס וריקות מתוכן כאשר הן נבדקות אל מול הנתונים הסטטיסטיים הממשיים.
בדוח של Miviludes מ-2009, ג'ורג' פנק – כנשיא הארגון – ערך בדיקה מקיפה בניסיון לאתר בעיות אפשריות סביב הנושא של ילדים ב"כתות" במדינות חברות באיחוד האירופי. התוצאות של הבדיקה היו ברורות – לא קיימת בעיה אמתית באירופה. לדוגמה, החלק של הדוח אשר עוסק בבריטניה קובע6: "לתופעת הכתות השפעה מועטה על נוער וילדים בממלכה המאוחדת. קיים דיווח רק על כמה מקרים ספורים". גרמניה: "על פי נתונים מהמשרד לענייני משפחה, אזרחים וותיקים, נשים ונוער, אשר מתאם את העבודה הבין-מחלקתית בנושאים הקשורים לארגונים כתתיים בגרמניה, אין שום איזכור בדוח הנעדרים של ה-“Bundes Kriminal Amt” (“BKA”)" לתופעת הכתות כגורם לחטיפה או להחזקה פסולה של ילדים. בנוגע לרפובליקה הצ'כית, Miviludes עצמו דיווח על חמישה מקרים ב-20 שנים האחרונות. פורטוגל: "מדינה זו לא מצביעה על אף פעילות פלילית שקשורה לתנועה כתתית כלשהי". הולנד: פעילויות של תנועות ועיסוקים בעלי סיכון של חריגה כתתית לא נחשבות כסיכון בפני עצמן בהולנד ואינן המטרה של אף מדיניות ציבורית." [...] "על-פי "המועצה לשלום הילד" ומשרד המשפטים, התופעה של כתות אינה מהווה נושא לדיווח או רישום כשלעצמה בתחום ההגנה על הילד." ביוון: "גם ביוון לא דווחו שום מקרים שנוגעים לילדים בשנים האחרונות ". אירלנד: "הרשויות הממשלתיות הרלוונטיות בכל הנוגע להשפעה שלילית על הנוער הן הרשות המרכזית לענייני חטיפת ילדים תחת משרד המשפטים ומשרד השר לענייני ילדים ונוער. שתי רשויות אלו לא מצאו שום מקרה מהשנים האחרונות של חטיפה או החזקה פסולה של ילדים." רומניה: "בדומה לכך, הרשויות הספציפיות במשרדים ממשלתיים אלה לא נתקלו בחריגה כתתית שקשורה לילדים". פולין: "המחלקות הרלוונטיות בפולין, כמו גם משרד התובע הכללי, לא דיווחו על אף מקרה שהתרחש לאחרונה של כתות וילדים". בליטא לא היו דיווחים של מקרים שקשורים בכתות: "בנוסף לכך, הרעיון הצרפתי של "סטייה כתתית" זר לדרך בה האומה הליטאית רואה תנועות או קבוצות דתיות – אשר רשומות, כולן, במשרד המשפטים". איטליה: "לא נמצאו נתונים ספציפיים שניתן לדווח עליהם בנוגע להשפעה כיתתית על קטינים בשנה האחרונה, בין אם ממשרד הפנים או המשרד לענייני רווחה". פינלנד: "לא דווח על שום התעללות בילדים או בנוער בקשר לתנועות השונות שנחשבות כסיכון שקיים גם בפינלנד". לטביה, אלבניה ומלטה: "לשגרירויות לא היו נתונים על ילדים נעדרים, סכסוכים בין הורים בנוגע להכנסת ילדים לארגונים כתתיים או חריגות כתתיות של ילדים". בלוקסמבורג: "משרד המשפטים מציין שאין במשרד התובע הכללי שום דיווחים על מקרים של חטיפה או החזקה פסולה של ילדים במדינה בהקשר של תנועות כתתיות ואין במשרד המשפטים שום שיקול מיוחד בנוגע לנושא של חריגות כתתיות והשפעותיהן על קטינים". וכן הלאה...
הנתונים לעיל ממחישים את העובדה שהנושא של ילדים ותנועות דתיות שארגונים מסויימים מתעקשים לקרוא להם "כתות" אינו בעיה ממשית. עם זאת, ארגונים צרפתיים "נגד כתות" – לנוכח הצטברות הראיות על כך שאין בהם צורך, בנוסף לביקורת בינלאומית גוברת והולכת, וכדי להצדיק את קיומם ואת פועלם בצרפת, – התעקשו על הצורך במנגנון פיקוח על כתות ברמה האירופית. עובדה זו נאמרה שוב ושוב על-ידי ג'ורג' פנק, הנשיא לשעבר של Miviludes הצרפתי, והמינוי של רודי סאלס מטעם האסיפה הפרלמנטרית של המועצה האירופית להגיש דוח בנושא, נחגג על-ידם כניצחון.
הרעיון של הארגונים הצרפתיים "נגד כתות" לנסות למצוא דרך אל תוך המוסדות של האיחוד האירופי אינו רעיון חדש. ב-2008, באסיפה של FECRIS (ההתאחדות האירופית של ארגונים נגד כתות, אשר ממומנת אך ורק על-ידי ממשלת צרפת) בפיזה, איטליה, הסבירה המזכ"לית של Miviludes באותה התקופה, קתרין כץ, את האסטרטגיה: "במשך שנים רבות ארגון MILS (הארגון שקדם ל-Miviludes) ולאחר מכן Miviludes שאפו להראות לכל שאר המדינות באיחוד האירופי שהם אינם פועלים נגד חופש המצפון והאמונה, כפי שתנועות כתתיות וחבריהן טוענים. [...] יש תועלת בלהסביר את העמדה של צרפת, וטוב גם להסביר את העמדה של FECRIS, כדאי גם להסביר את הלגיטימיות של הפעולות שלנו, אבל האם אנחנו יכולים לעשות יותר מכך? האם ניתן להגות דפוס פעולה אחיד לכל אירופה שיהווה נקודה משותפת מינימלית? אני נוטה לחשוב שאפשר להשיג מטרה זו רק באמצעות פעולות והיבטים טכניים, כמו לדוגמה בעיות עם קטינים. אני אישית מחוברת להגנה על החלשים ביותר, והגנה על קטינים היא נושא שמשותף לכולם ויכול לשרת כנקודת כניסה. איזו מדינה תסכים לרמיסה, הרס, חילול וניצול של הקטינים שלה? נקודת כניסה אפשרית נוספת היא תחום הבריאות. ניתן למצוא בסיס משותף לפעולה לאחר שנעשה הערכה של שיטות חריגות – בין אם כתתיות או לא. למה שלא יהיה מנגנון פיקוח אירופי בתחום של סטיות כתתיות?"
הנאום הנ"ל הניח את היסודות לאסטרטגיה החדשה, של דחיפת הנושא של "כתות וילדים"7 וכך לקדם את האידיאולוגיה ה"אנטי-כתתית" במקום שבו עד לאותו הזמן היא לא הצליחה להכות שורש (או נדחתה לחלוטין).
Alexander Dvorkin
רקע אידיאולוגי ו-FECRIS
הפעילים נגד דתות-מיעוט בצרפת פועלים כבר זמן רב בנושא של ילדים עם שני רעיונות עיקריים: הרעיון הראשון הוא שהאמונות של דתות-מיעוט הינן מסוכנות לילדים וצריך להילחם נגדן, והרעיון השני הוא שצריך להתייחס לחברים באותן קהילות או תנועות דתיות, שהפעילים "נגד כתות" תייגו כ"כתתיות", כלא כשירים משפטית, ולקחת מהם את ילדיהם.
מקרה לדוגמה שמתאר את הרעיונות הללו בפעולה, וכיצד הם באים לידי יישום בצרפת, הוא הסיפור של ריצ'רד דריי: ב-15 באפריל, 2013, העיתון “La Dépêche” פרסם כתבה על אב אשר נאסר עליו להיות בקשר עם בנו רק בגלל אמונותיו הדתיות. האב, ריצ'רד דריי, היה יהודי חסידי בן 45. לאחר שהתגרש מאשתו, קיבל ריצ'רד דריי משמורת חלקית על בנו בן ה-12, במהלך סופי השבוע. לאחר שהחל בנו לסבול מבעיות התנהגות הוא נשלח לפסיכולוגים שונים והם החליטו לאשפזו במוסד. ריצ'רד ביקש שבנו יאושפז במוסד פרטי והופיע מול שופט לשם כך, והשופט – משראה את זקנו של דריי ואת הכיפה על ראשו – החליט לבטל את סמכויותיו כהורה באומרו, "אם אתה רוצה לנהל אורח חיים כזה, לך לגור בירושלים".
לריצ'רד נותרה עדיין הזכות ליצור קשר עם בנו. עם זאת, שירותי הרווחה אישפזו את בנו במוסד מבלי לספר לאביו היכן הוא. בסופו של דבר הצליח לגלות האב היכן הוא נמצא וצלצל אל המוסד לדבר איתו. בנו של דריי אמר לו בשיחת הטלפון שהוא עצוב ומתגעגע אל אביו. דריי ענה "אל תדאג, כל מה שקורה הוא משמיים – מבחן שעלינו לעבור". שירותי הרווחה, אשר צותתו לשיחה, אסרו מאותו הרגע על דריי לדבר עם בנו בגלל "מסרים פונדמנטליסטים" אלה, בציינם שאסור לו לדבר על אלוהים עם ילד בן 12 ב-2013, כי זה נוגד את העקרונות החינוכיים שלהם.
ברמה של הארגונים האירופים, הלובי (פעילות שכנוע לקידום חקיקה) העיקרי מאחורי המתקפה נגד דתות של מיעוט הוא FECRIS ("הפדרציה האירופית של מרכזים למחקר ולמידע על כתות"), ארגון על שמתיימר להגן על נפגעי כתות ביותר מ-30 מדינות, חמש מתוכן מחוץ לאיחוד האירופי. למרות שהארגון מעיד על עצמו שהוא נייטרלי מבחינה פוליטית, פילוסופית ודתית, FECRIS התקיף מיעוטים דתיים שוב ושוב במהלך השנים, בין אם נוצרים, יהודים חסידיים, מוסלמים, בודהיסטים, הינדואיסטים או תנועות דתיות חדשות.
לדוגמה, סגן הנשיא של FECRIS, אלכסנדר דבורקין, אזרח רוסיה הפעיל בכנסייה האורתודוכסית הרוסית, מונה מטעם המחלקה לחינוך דתי של הפטריארך של מוסקבה לטפל בנושא התפתחותן של "כתות" ברוסיה. דבורקין הכריז בפומבי: " לא נטעה אם נגיד כי מנקודת המבט של הנצרות האורתודוכסית, קרישנה הוא אחד מהשדים"8. הוא הצהיר בנוסף, "האמונה הנוצרית האורתודוכסית היא האמונה המקורית [...] כת היא זיוף, דבר מומצא, משהו זול"9. דבורקין תקף את האמונה המוסלמית בכמה הזדמנויות, כגון בפעם בה הכריז כי "או שמוחמד סבל מחלה קשה ומה שראה היה הזיה; או שהשתלט עליו שד [“Demonic Obsession”]10 ".
רוג'ר איקור, מייסדו של הארגון הצרפתי ה"אנטי-כתתי" CCMM ("המרכז נגד מניפולציה מנטלית") ואחד מהחברים המייסדים של FECRIS, הרחיק לכת עד כדי האמירה "אם היינו הולכים עד הסוף עם נטיית לבנו, היינו שמים סוף לכל השטויות האלה, הן של כתות והן של הדתות הגדולות"11.
ארגון FECRIS טוען שיש לו ארגונים חברים ושלוחות ביותר מ-30 מדינות, חמש מתוכן מחוץ לאיחוד האירופי. למען האמת, ברוב המדינות הללו הייצוג של FECRIS מתמצה בעמותות קטנות, לפעמים בנות לא יותר משניים או שלושה חברים. מדינות מחוץ לאיחוד האירופי כוללות את רוסיה עם "המרכז לחקר ולימוד דתי על שם אירנוס הקדוש מהעיר ליון", אשר נוסד ב-1993 בברכתו של הפטריארך של מוסקבה ורוסיה כולה, אלכסיי ה-II (ומנוהל על-ידי אלכסנדר דבורקין), כמו גם ישראל עם "המרכז הישראלי לנפגעי כתות" (ICVC).
למרות שארגון FECRIS טוען שהוא ארגון לא-ממשלתי (NGO), הוא ממומן כמעט בלעדית על-ידי משרד ראש הממשלה הצרפתי, פועל יוצא של מדיניות שנחשבת לאתאיסטית ואנטי-דתית קיצונית אשר ייחודית לצרפת. מ-2001 ועד 2011, המימון מטעם ממשלת צרפת היווה 92.27% מהתקציב של הארגון. תופעה כזו זוכה לכינוי ההומוריסטי GONGO – מילת סלנג שהוטבעה באומות המאוחדות כדי לתאר "ארגון לא ממשלתי שהוא ארגון ממשלתי" (Government Organization Non Government Organization).
ארגון FECRIS זכה וזוכה לביקורת בלתי פוסקת מצד מומחים בתחום זכויות האדם12 על הטפה לשנאה וליבוי אי-סובלנות בחברה כנגד דתות שמהוות מיעוט.
המחאה
ב-3 במרץ, 2014, פורסם בפומבי הדוח פרי עטו של רודי סאלס13 על "ילדים וכתות", לקראת ההצבעה המתוכננת במליאת האסיפה הפרלמנטרית של האיחוד האירופי (PACE) ב-10 באפריל. טיוטת הדוח שהוגשה כללה החלטה רשמית והמלצה, שתיהן שואפות לייצא את המדיניות האנטי-דתית של צרפת לכל 47 המדינות החברות במועצה האירופית.
בתגובה, יותר משמונים ארגונים לא-ממשלתיים (NGOs) מכל רחבי העולם כתבו מכתבים לנשיאת האסיפה הפרלמנטרית של האיחוד האירופי (PACE), כמו גם למזכיר הכללי ולחברי האסיפה עצמם, למחות כנגד המתקפה הצרפתית האנטי-דתית ברמה האירופית. כפי שנכתב בבלוג האינטרנט הרשמי על זכויות אדם של המועצה האירופית14:
"הקוראים זוכרים בוודאי את הזעזוע שהביעו נשיא מדינת ישראל, מר שמעון פרס, סגן ראש-ממשלת טורקיה ורבים אחרים בתגובה להחלטה של האסיפה האירופית שנה שעברה, בה ראו איום על הנוהג העתיק של ברית מילה לגברים.
האסיפה דחתה את הביקורת בזריזות, כמו גם את הרמיזות לאנטישמיות, בטענה שכל מטרתה הייתה להתחיל דיאלוג בנושא.
ועכשיו, במאמר שהתפרסם ב-"חדשות העולם לדתות" (World Religion News) עם כותרת זועקת, זכתה האסיפה לאזהרה נוספת על כך שהדיון החדש שהיא פתחה, בנושא "מנגנוני פיקוח על כתות", העיר כעת את זעמן של קבוצות דתיות נוספות."
המחאות הגיעו מכל קצוות אירופה, אוקראינה, רוסיה ואף ישראל, וכללו מומחים כגון דוקטור אהרון רודס (Aaron Rhodes), המנכ"ל לשעבר של וועדת הלסינקי הבינלאומית ואחד מהמייסדים של 'פרוייקט זכויות החופש'15, ווינסנט ברגר, היועץ המשפטי לשעבר של בית המשפט האירופי לזכויות אדם16 ופרופסור למשפטים ב-European College17, Moscow Helsinki Foundation המפורסם18, איחוד המועצות למען היהודים הסובייטים, ועשרות ארגונים נוספים המייצגים מגוון דעות וקהילות, בין אם חילוניים, אתאיסטים או ארגונים המייצגים ציבורים דתיים שונים.
מומחים לענייני חוק הצביעו על כמה הפרות בוטות של תקנים מוכרים ומוסכמים של זכויות האדם הבסיסיות בדוח של רודי סאלס ובהמלצותיו, ובכללן השימוש במילה "כת", מילה אשר המוסדות הממשלתיים הבינלאומיים והאירופים קבעו שיש להימנע ממנה, כמילת גנאי חסרת משמעות ופסאודו-מדעית המעודדת אפליה19.
שבוע לפני אסיפת המליאה, עצומה אינטרנטית החלה לצבור חתימות "לעצור את החקיקה המוצעת במועצה האירופית אשר מהווה איום חמור לחופש הדת"20. יותר מ-12,000 איש חתמו על העצומה באותו השבוע.
Valeriu Ghiletchi
התוצאה
ב-10 באפריל, 2014, לאחר דיונים סוערים במליאה21, במהלכם רודי סאלס קיבל תמיכה כמעט אך ורק מעמיתיו הצרפתיים באסיפה הפרלמנטרית של המועצה האירופית, החליטה האסיפה לתמוך בתקנים הבינלאומיים של זכויות האדם בכל הנוגע לחופש הדת והאמונה.
כל המלצותיו של רודי סאלס – עליהן אמר ד"ר אהרון רודס, המנהל לשעבר של פדרציית הלסינקי הבינלאומית כי הן "מתכון לאפליה ואי-סובלנות" אשר "ישמשו כיסוי להתערבות שרירותית באורח החיים הדתי" – בוטלו. במקומן הוצעה (ונתקבלה) הצעה שונה בתכלית:
"לפיכך האסיפה קוראת לכל המדינות החברות באיחוד לחתום ו/או לאשרר את ההסכמות הרלוונטיות של המועצה האירופית בנוגע להגנה על הילד ורווחתו, אם לא עשו כן עד עכשיו."
כל הצעותיו של סאלס – להקים מרכזי מידע, ליצור "מאגרי נתונים" על "כתות", לבסס מנגנון פיקוח אירופי, לשלב הכשרה מקצועית בנושא (הכשרה שללא ספק תוכננה להיות מועברת על-ידי "ברי-סמכא" שמומחיותם בתחום מוטלת בספק, מתוך ארגונים החברים ב-FECRIS עצמם – , כמעט כולם נטולי השכלה אקדמית בתחום וללא כל מידה של אובייקטיביות או נייטרליות), ליצור חוקים מיוחדים עבור "כתות" כנגד מה שקרא לו "מניפולציה מנטאלית"22 ומגוון פעולות נוספות המכוונות נגד קבוצות אותן כינה בזלזול "כתות" – נדחו בשלמותן על-ידי האסיפה הפרלמנטרית.
באותה ההזדמנות פרסמה האסיפה החלטה מתוקנת המבקשת מהמדינות החברות באיחוד האירופי ליישם מדיוניות של אי-אפליה בין דתות וותיקות ומסורתיות, דתות לא מסורתיות, תנועות דתיות חדשות ו"כתות", כפי שניתן לראות סעיף 9 של ההחלטה הסופית:
9. האסיפה קוראת למדינות החברות באיחוד לוודא שאינן מתירות אפליה בכל צורה שהיא על בסיס איזו תנועה נחשבת ככת ואיזו לא, שלא תהיה שום הבדלה בין הדתות המסורתיות והתנועות הדתיות הלא-מסורתיות, התנועות הדתיות החדשות או ה"כתות" בכל הנוגע להפעלת החוק האזרחי וחוק העונשין, ושכל פעולה או אמצעי בכיוון של תנועות דתיות לא-מסורתיות, תנועות דתיות חדשות או "כתות" יהיה תואם לתקנים של זכויות האדם כפי שהם כתובים באמנה האירופית לזכויות האדם ובמסמכים רלוונטיים נוספים המגנים על הכבוד המולד של כל בן אנוש והזכויות השוות שלו, שלא ניתן לשלול ממנו.
לאחר דיון על העובדה שלא הייתה קיימת שום ראייה לכך שדתות מיעוט (גם אם הן מכונות "כתות" באופן מזלזל ולא צודק במדינות מסויימות) אשמות בפשעים כנגד ילדים בשיעור גבוה יותר מדתות מסורתיות או ממסדיות או מהאוכלוסייה באופן כללי, האסיפה אימצה את העיקרון הבא, בסעיף מס' 5 של ההחלטה:
האסיפה אינה מחזיקה בדעה שקיימת הצדקה לאפליה שקיימת בעקרונות אלה [של חקיקה קיימת כנגד התעללות בילדים] בין דתות ממסדיות ודתות אחרות, לרבות אמונות ודתות של מיעוטים.
סיכום
פרק זה היווה ניצחון חשוב לחופש הדת כנגד קנאות וצרות אופקים, וכישלון צורב לקבוצות "אנטי-כתתיות" כגון FECRIS, אשר ניסו לייצא את המודל הצרפתי נגד דתות-מיעוט לכל אירופה.
בדחיה החד-משמעית של היוזמה המסוכנת של רודי סאלס ושל FECRIS, ובבחירה לדבוק בתקנים הבינלאומיים של חופש דת ואמונה, הדגימה האסיפה הפרלמנטרית של המועצה האירופית פעם נוספת את תמיכתה המתמשכת בהגנה על זכויות האדם, בהתאם לתקדימים וקביעות מוקדמות יותר שלה עצמה ושל מוסדות חוק בינלאומיים בכל העולם.
נספח
השימוש במילה "כת" מנוגד לתקנים בינלאומיים. לדוגמה, נציג האומות המאוחדות בנושא חופש הדת הצהיר בבירור שהשימוש במילה אינו מקובל. ב-1996, בדוח השנתי שלו, הנציג המיוחד בנושא חופש דת ציין שהשימוש בתווית "כת" לגבי קבוצות מסויימות אינו הולם:
נראה שקיימת קונוטציה שלילית ומזלזלת למונח "כת". כת נחשבת לישות שונה מאשר דת, ולכן אינה זכאית לאותה הגנה. גישה מסוג זה מעידה על נטייה להכללות, לאפליה ולדחייה, נטייה אשר קשה להצדיק ועוד יותר קשה לתרץ, כה מזיקה היא לחופש הדת.
הוועדה לזכויות אדם של האומות המאוחדות, בהערה כללית מס' 22 בנוגע לסעיף 18 של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, אשר דן בזכות לחופש המחשבה, המצפון והדת, כתבה:
סעיף 18 מגן על אמונות תאיסטיות, לא-תאיסטיות ואתאיסטיות כאחד, בנוסף לזכות לא לטעון לשייכות לאף דת או אמונה. את המונחים "אמונה" ו"דת" יש לפרש באופן רחב. סעיף 18 אינו מוגבל בהחלתו לדתות מסורתיות או לדתות ואמונות עם מאפיינים ממסדיים או למנהגים שניתן למצוא דמיון בינם לבין המנהגים של אותן דתות מסורתיות. לפיכך הוועדה אינה רואה בעין יפה כל נטייה לאפליה כנגד דת או אמונה כלשהי, מכל סיבה שהיא, ובכללן העובדה שהן נוסדו לאחרונה, או מייצגות מיעוטים דתיים שעלולים להוות מטרה לעוינות מצידה של הקהילה הדתית השלטת.
בפרסום של ה-OSCE (הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה) "קווים מנחים לביקורת של חקיקה בנוגע לדת או אמונה"23, אשר נכתב על-ידי פאנל מומחים בנושא חופש דת מטעם המשרד למוסדות הדמוקרטיה וזכויות האדם של וועדת וונציה (הגוף המשפטי המקצועי והמומחה של המועצה האירופית), נכתב:
2. ההגדרה של "דת". חקיקה כוללת לעיתים קרובות את הניסיון המובן להגדיר "דת" במונחים יחסיים ("כתות" [cults], "כתות" [sects], "דתות מסורתיות", וכן הלאה). לא קיימת הגדרה מקובלת עבור מונחים כאלה בחוק הבינלאומי, ומדינות רבות התקשו בהגדרתם. נטען אף כי לא ניתן להגדיר מונחים כאלה במובן המשפטי בגלל המשמעות המעורפלת הטבועה במושג של דת מלכתחילה. טעות נפוצה בהגדרה היא לדרוש את הקיום של אמונה באלוהים, כדי שניתן יהיה להחשיבו כדת. הדוגמאות הברורות ביותר שמפריכות רעיון זה הן בודהיזם קלאסי, אשר אינו כולל אמונה באלוהים, והינדואיזם, אשר כולל אמונה ביותר מאל אחד. בנוסף לכך, מונחים כמו "כת" (“sect” or “cult”) נמצאים בשימוש לעיתים קרובות ככינוי גנאי ולא ככלי חשיבה אנליטי. ככל שחקיקה כוללת בתוכה הגדרות, יש לבחון את הטקסט [של החוקים] בדקדוק כדי לוודא שהם לא מפלים ואינם שופטים מראש דתות או אמונות בסיסיות מסוימות על חשבון דתות או אמונות אחרות.
בדוח, בהחלטה ובהמלצות של רודי סאלס, מופיעה המילה כת, בעוד שבאותו מסמך מודה סאלס כי "מספר מחקרים הראו שאין זה אפשרי להגיע להסכמה נרחבת בנוגע להגדרה של 'כת'." (סעיף 5)
יתרה מכך, ברור ש"כת" הינה דת שנמצאת במיעוט לעומת דת "מסורתית". לדוגמה, סעיף 43 בדוח המקורי של סאלס: "כשמדובר במניעה ולוחמה במעשים פוגעניים של כתות, מדינות אירופיות מסויימות מעניקות חופש פעולה נרחב לארגונים אזרחיים וכנסיות "מסורתיות" (הכנסייה הקתולית, הכנסייה האורתודוכסית והכנסייה הפרוטסטנטית). במקרה כזה, הכרחי לספק משאבים הולמים לאותם גופים בעלי אינטרס [ארגונים אזרחיים וכנסיות "מסורתיות"] כדי שאלה יוכלו לבצע את משימתם בכל הנוגע לייעוץ וסיוע לקורבנות של מעשים פוגעניים אלה ולקרובי משפחותיהם".
[2] Georges Fenech has been convicted in 2000 as publication director after having published an anti-Semitic article in the magazine of the magistrate union over which he was presiding. http://www.politic-watch.com/marmites/ump/georges-fenech/injures-publiques-raciales
[3] Miviludes: "כח המשימה הבין-משרדי לפעילות ולחימה נגד חריגות כתתיות"
[4] Georges Fenech 2008 Report on “Justice Facing Sectarian Drifts”, p.51, Recommendation N° 12
[6] Miviludes דוח 2009 של: http://www.miviludes.gouv.fr/sites/default/files/publications/francais/rapport2009_mise_en_ligne.pdf
[7] בדוח מיוחד שהגישה נציגת האומות המאוחדות בנושא חופש דת ואמונה, גב' אסמה ג'הנגיר, לאחר ביקורה הרשמי בצרפת (18-29 בספטמבר 2005), היא כתבה ספציפית על הנושא של "תנועות דתיות חדשות או קהילות אמונה":
108: עם זאת, היא בדעה שהמדיניות והאמצעים שאומצו על-ידי הרשויות הצרפתיות הביאו למצבים בהם הזכות לחופש הדת או האמונה של החברים בקבוצות אלו הוגבלו ללא הצדקה. יותר מכך, העובדה שחלק מקבוצות אלו גונו בפומבי, בנוסף לסטיגמה שקודמה על החברים בהן, הביאה לאפליה מסוגים שונים, במיוחד כשמדובר בילדיהם. [...]
112. הנציגה המיוחדת מפצירה בממשלה לוודא שהמנגנונים שלה לטיפול בקבוצות דתיות או קהילות אמונה מעבירות מסר שמבוסס על סובלנות, חופש הדת והאמונה ועל העיקרון שניתן לשפוט אדם על פעולותיו אך ורק דרך הערוצים המשפטיים המתאימים.
113. מעבר לכך, היא ממליצה שהממשלה תפקח בצורה יתר דקדקנית על פעולות המניעה ומסעי ההסברה שמנהלים ארגונים פרטיים וארגונים שנתמכים על-ידי הממשלה במדינה, ובמיוחד בתוך מערכת החינוך, כדי למנוע את האפשרות שילדיהם של חברים בקבוצות אלו ייפגעו.
[8] מקור: Take Care : a Sect Movie. Part 4 - 2003
[9] מקור: הרצאה ביקתרינבורג, 2007, http://files.tvpas.ru/Audio
[10] מקור: הרצאה “Origins of Islam – Untold Stories”, University of Arkhangelsk, Russia, Feb 201
[11] Les cahiers rationalistes, # 364 December 1980
[12] "נגעלתי מהטון של הנאומים שם, ממסעות ההסברה שהם ניהלו נגד דתות מסוימות, ומאווירת הסודיות שאפפה אותם, [...] הם לא עוזרים לאנשים, אלא למעשה זורעים זרעי שנאה." באשי קוראיישי, יו"ר המועצה המייעצת של הרשת האירופית נגד גזענות (ENAR), יו"ר הפלטפורמה האירופית לשיתוף פעולה יהודי-מוסלמי, ומזכ"ל של היוזמה המוסלמית-אירופית לקרבה חברתית (EMISCO).
"FECRIS והארגונים החברים בו מזהירים את הציבור, וטוענים ש"כתות" הן "מסוכנות". באופן זה הם זורעים פחד בליבם של אנשים שאינם מסוגלים להגיע לדעה עצמאית משלהם בנושא זה. [...] אין זה מקרה ש-FECRIS והארגונים החברים בו מפיצים דרך חשיבה קיצונית ואנטי-דמוקרטית של עוינות ואי-סובלנות." גרהרדט בסייר – תיאולוג גרמני לותרני, היסטוריון ופוליטיקאי – פרופסור מן המניין במחלקה ללימודי אירופה, אוניברסיטת דרזדן.
"זוראן לוקוביץ' [נציג FECRIS בסרביה], בספריו, מאמריו, הצהרותיו הפומביות במדיה והתנהגותו הכללית, מעודד שנאה, קונפליקט ואי סובלנות כלפי הקהילות הדתיות בסרביה. [...] אווירה זו הביאה לכ-300 מקרי אלימות על רקע דתי בין 2001 ל-2005 בסרביה." היוזמה הצעירה לזכויות האדם (Youth Initiative for Human Rights).
"אחת מהפעילויות של הארגונים החברים ב-FECRIS ברוסיה היא להפיץ את המסר [של שנאה] שלהם בכל רחבי ברית-המועצות לשעבר, מדינות אירופיות של הכנסייה האורתודוכסית ואפילו סין. [...] האווירה הכללית שנוצרת כתוצאה ממסר השנאה של הארגונים החברים ב-FECRIS ברוסיה, יחד עם המדיה, [...] הביאו באופן בלתי נמנע לאלימות נגד אינדיבידואלים: עלבונות, איומים על פגיעה בגוף ותקיפות, ואלימות נגד מבנים: וונדליזם והתקפות נגד מקומות קדושים." זכויות אדם ללא גבולות (Human Rights without Frontiers).
"FECRIS מחיה מחדש את המלחמה העתיקה נגד 'כפירה' ברמה אירופית." פרופסור רג'יס דריקבורג, נשיא גוף הפיקוח של האיחוד האירופי על תחום הדתות והחילוניות.
[16] עד לאחרונה החזיק פרופסור ברגר בתפקיד היועץ המשפטי (Juriconsult) של בית המשפט האירופי לזכויות האדם – תפקיד ייחודי האחראי על פיקוח על תקדימים משפטיים ודאגה לכך שביהמ"ש לא יפסוק בניגוד לפסיקות קודמות. כתוצאה מכך הוא נמצא בעמדה בעלת ערך רב לקבוע את תוקף הדוח, מנקודת המבט של תקדימים משפטיים והחוק האירופי.
[19] ראה נספח
[21] מר וולריו גילצ'י, יו"ר הוועדה לענייני רווחה, בריאות ופיתוח בר-קיימא של האסיפה הפרלמנטרית, הכריז במהלך הדיון: "זהו יום עצוב מאוד מבחינתי. אני חבר בדת שמהווה מיעוט, ובמשך כל תקופת שהותי בברית המועצות נאמר לי שאני חבר בכת. אני חושש מהאפשרות שהיום נוציא המלצה מסוג זה. אני קורא לחברים באסיפה הזו אשר אינם מעוניינים לסכן אזרחים לדחות את ההמלצה. אסור לנו להוציא מכאן מסמך אשר יתקיף אנשים בגלל אמונותיהם הדתיות. אכן מאוד מעציב."
[22] בסעיף 6.7 בהחלטה המקורית נכתב: "לאמץ או לחזק, במידת הצורך, עונשים קבועים בחוק כנגד ניצול של חולשה פסיכולוגית ו/או גופנית". על-פי הדוח עצמו, הדבר מתייחס ל"חוק אבו-פיקארד" הצרפתי, אשר עלה להצבעה ב-2001. חוק זה, בנוגע ל"כתות", מבוסס על המונח "שיעבוד פסיכולוגי", מונח נרדף ל"מיינד קונטרול". החוק מניח כי "כתות" עושות מניפולציות פסיכולוגיות לאנשים. חוק זה הוא חידוש של "חוק ה-Plagio" – שנחקק ב-1930 באיטליה תחת שלטון מוסוליני – אשר הכניס לחוק העונשין האיטלקי את העבירה בה אדם מכניס אדם אחר ל"מצב מוחלט של כניעה". חוק זה שימש את הממשלה דאז להסיר מתנגדים פוליטיים למוסוליני, לאחר מכן היה בשימוש כנגד הומוסקסואלים, אבל בסופו של דבר בוטל על-ידי בית המשפט האיטלקי של החוקה ב-1981, אשר הכריז עליו כעל "מוקש אשר צף במערכת המשפטית שלנו ואשר ניתן להחיל אותו על כל מצב המערב תלות פסיכולוגית של אדם אחד באדם אחר". הפסיקה של בית המשפט האיטלקי קבעה בנוסף כי "מקרים נפוצים של תלות פסיכולוגית [...] יכולים להגיע לרמות גבוהות של אינטנסיביות, למשך פרקי זמן ארוכים יותר או פחות, כמו במקרה של מערכות יחסים רומנטיות, מערכת היחסים שבין איש דת ומאמיניו, בין מורה ותלמידו, בין רופא למטופל שלו."
ב-2002, לאחר שחוק אבו פיקארד אומץ על-ידי הפרלמנט הצרפתי, האסיפה הפרלמנטרית של המועצה האירופית הצביעה על החלטה (החלטה מס' 1309) אשר הציעה ל"ממשלת צרפת לשקול מחדש את החוק ולחדד את ההגדרה שלו ל"עבירה" ו'עבריין"'. הפעולה הזו מעולם לא נעשתה.
שנים לאחר מכן, ב-2010, בית המשפט האירופי לזכויות אדם קבע, בתיק של "עדי יהווה של מוסקבה ואחרים נגד רוסיה" ש"אין הגדרה מדעית מקובלת ל'מיינד קונטרול' (סעיף 129).